בר רצון נ' שיר השירים בע"מ ואח'

החלטה

עיינתי בבקשה חוזרת זו של ב"כ התובע וסבורני כי דינה להדחות אף הפעם.

ראשית, ב"כ התובע התבקש על ידי להמציא בקשתו לפסיקת השכ"ט המבוקש ו/או תיקון הפסיקתא כהגדרתו לעמדת הנתבע 3- נגדו מבוקש לפסוק שכ"ט נוסף או מתקן,ברם, בבקשתו עתה מתוודה אני כי הלה ביכר שלא לעשות כן ונסיבותיו עימו. עסקינן בצו שיפוטי בר הפעלה ויישום ומשכך לא נעשה, דין הבקשה להדחות מהטעם הזה לבדו.

למעלה מהצורך אבאר עמדתי בנדון.

עניין לנו בתביעה כספית אשר הוגשה ביום 30.3.09 כנגד הנתבעים בגין חוב נטען ע"ס 296,689 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר הגשתה של זו וטרם ניתן פס"ד בתיק, שילמו הנתבעים לתובע בשני מועדים שונים סך כולל של 273,000 ₪ בתוספת מע"מ ע"ח חובם הנטען.

יתרת הסכום הנותרת ע"ס 49,000 ₪ בתוספת מע"מ כפי שהוגשה לחתימה בפסיקתא הינה סך היתרה שלעמדת התובע מגיעה לו בניכוי הכספים דנן.

משלעמדת התובע סך זה לא שולם התבקשה חתימה על פסיקתא וכך אכן נעשה על ידי תוך שפסקתי שכ"ט עו"ד כנגזרת יתרת הסך שנותר לתשלום בשיעור של 5,684 ₪.

ב"כ התובע ביכר להתנגד לסך האמור שנפסק בהסתמכותו על כללי לשכת עו"ד העוסקים בנדון לפיהם על ביהמ"ש להשית על יתרה זו שכ"ט עו"ד מלא כדי סך התביעה המקורי ובשיעור של 31,680 ₪ בתוספת מע"מ.

לעמדה זו של ב"כ התובע הנכבד איני שותף.

פסיקת שכ"ט עו"ד הינה בשיקול דעת מוחלט של ביהמ"ש והינה נגזרת העבודה שהושקעה בתיק לה נצרך מטבע הדברים הצד לטובתו ניתן פס"ד כלשון סיפא תקנה 513 (2) לתקסד"א, "אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט.".

מיום 9.6.1990

תק' תש"ן-1990

ק"ת תש"ן מס' 5266 מיום 10.5.1990 עמ' 598

513.הטיל בית המשפט או הרשם יציאות הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום היציאות הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1)אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית משפט, העתקתו או צילומו, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה- כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2)שאר היציאות כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהיציאות האמורות היו דרושות וסבירות לניהול המשפט.

בדרך זו הלכו בתי המשפט בערכאות השונות והינה אבן הבוחן בכל דיון משפטי.

הרציונאלי העומד אחר שיקול הדעת השיפוטי המוקנה לרוב לערכאה הדיונית מובא בדברי כ"ה גרוניס אשר בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד ביאליק" ואח', פורסם באתר נבו.

"הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו" (שם בעמ' 4 לפס"ד).

לכללי לשכת עו"ד שמור מקום של כבוד ומקום זה הינו בגדר המלצה ולא חיוב כידוע ובוודאי שאין בהם בכדי להחליף את שיקול הדעת השיפוטי מקום בו סבור ביהמ"ש כי בנסיבות מסויימות אין לפסוק על פיהם.